​

סיפורה של אימי סילביה ז"ל:

ב 2002 אימי היקרה חלתה במה שנקרא בשפה הרפואית סרטן בשחלות. אימי שהאמינה מאד ברופאים נאלצה לעבור סדרת ניתוחים והקרנות.

במשך 3 שנים בדיקות הדם הראו כביכול כי הכל תקין ואימי הבריאה. בהצצה בעיניה אפילו ללא זכוכית מגדלת יכולתי לראות כי הבעיה לא נעלמה. אזהרותיי לא הועילו מספיק. לאחר 3 שנים הסרטן התפשט בצורה אנושה אצל אימי וסתמה לה את המעיים. אימי לא יכלה לאכול יותר. שוב שמה מבטחה אצל האונקולוג ועברה ניתוח, הפעם במעיים ובשל תקלה במהלך הניתוח כמעט ולא יצאה מחדר הניתוחים בחיים ואיבדה כמויות אדירות של דם (באותו הזמן קראתי תהילים בבית להצלחת הניתוח ללא ידיעה של מה שמתרחש) בנס נשארה בחיים. לאחר מכן בעידודו של האונקולוג היא בחרה לעבור טיפולים כימותראפיים ואיבדה את כל שיערה.

גם זה לא עזר כמובן והסרטן כבר התפשט סופית. האונקולוג גילה לנו בסוד כי נותרו לה אולי שבועיים לחיות.

אימי חזרה הביתה והחליטה לאכול לפי שיטת ה 'מקרוביוטיקה', שיטה המאמינה במזון מאודה בלבד וניקוי הגוף. למרבה הצער כל זה נעשה מאוחר מדי. בוקר אחד אימי קמה בבוקר לאחר שנסתמו המעיים שוב אך ההחלטה שעשתה היתה לא לחזור לבית החולים.

באומץ רב אימי בחרה לסיים את חייה בביתה ולשם כך נדרש מאחותי למצוא לה פיתרון על מנת שתוכל לעבור תהליך זה ללא הרופאים.

התברר כי ישנה אפשרות להזמין הביתה אחות לשם מעקב ועזרה וכך עשינו. לולא אחותי ואחי לא היה ניתן לעבור את התהליך הזה הקשה מנשוא.  בעבודת צוות של שלושתינו ובסיוע של אחות פרטית הדבר התאפשר. 

למרות דברי האונקולוג אימי המשיכה עוד חודש וחצי ללא מזון וללא שתיה ורק מצצה קוביות קרח מהולות במיץ שהכנו לה סביב השעון.

אישה מיוחדת במינה ואצילית היא היתה ולמרות הצום ומצבה היא קיבלה אורחים במשך כל תקופה זו בחיוך בשארית כוחותיה ונפרדה מכל משפחתה, חבריה ומכריה הרבים  בכל העולם שהתקשרו ללא הפסקה.

מעבר לכך היא תכננה את כל ההלוויה שלה עד לפרט האחרון כולל רשימת המוזמנים ודאגה כי במהלך השבעה האור יהיה דלוק על מנת שהמנחמים לא יפלו חס ושלום במדרגות המובילות לביתם בחיפה.

המסע היה קשה ביותר, אך מיוחד במינו ועם הרבה אומץ מצידה.

בזכות העובדה כי אימי לא בחרה לחזור לבית החולים היא יכלה להיפרד מכולם בכבוד בישיבה על הספה בסלון ולא להיות מחוברת למכשירים ומרותקת למיטה מוקפת באנשים חולים. אימי היקרה והאהובה נפטרה 4 ימים לאחר טו'בשבט בגיל   65 בלבד.

​

​